Brand Cues הם אחד המרכיבים החשובים בזהות העיצובית של המותג שלנו.
בנקודת המכירה, הם משמשים ככלי עזר לצרכן לזיהוי המותג על המדף.
בפרסום, הם מסייעים לקשר את הפרסומת למותג ובאופן כללי, מאפשרים למותג להיות נוכח "ברוחו" גם אם לא מזכירים אותו באופן מפורש.
Brand Cues יכולים להיות מגוון דברים: הצבע הסגול של סלקום, הכתום של מזרחי טפחות, הקריין, המוזיקה של הפרסומת, פונט גראפי, הפרזנטור ועוד.
אם במהלך פרסומות וידאו, נוכל להשתמש ב Brand Cues ורק בסופן להזכיר את שם המותג המפורש. בפרסומות Print או שילוט, המצב שונה והצגתו של המותג היא הכרחית – ע"מ שהצרכנים ידעו את מי אנחנו מפרסמים.
הבעיה נוצרת כאשר אסור להזכיר את שם המותג בצורה מפורשת. לרוב בשל רגולציה כזו או אחרת המונעת מאיתנו לאזכר את שם המותג או לשייך אליו יתרונות מסוימים.
אז מה עושים?
פרסומאים שונים מצאו לכך פתרון יצירתי העושה שימוש ב Brand Cues של המותג שלהם, בלי להזכיר את שמו המפורש ובלי לעבור על החוקים.
האם הם הצליחו לפרסם את המותג שלהם? תחליטו בעצמכם...
איסור על פרסום בירות ביורו לא עצר את Carlsberg או אולי Probably?
מה הקשר בין ברקוד לסיגריות של מרלבורו?
מה הקשר בין המכונית המהירה בצרפת (בשנות ה 80) לתספורת של גרייס ג'ונס*?
* באותם ימים היה אסור בצרפת לפרסם את מהירותה המירבית של מכונית.